29/06/2023
-
09/01/1938
(
N/A
שנים )
"פיה פתחה בחכמה ותרת חסד על לשונה"
ישראל
מרוקו
אהרון מסעוד, עליזה, איילה, אסתר, רחל, דבורה, סיגלית, ראובן, שמעון, דוד.
שלמה בן דוד ז"ל
ישראלית ומרוקאית
תפירה, בישול, עזרה לזולת
מרים בן דוד ז”ל ביתם של עישה (עליזה)ז”ל ואהרון הכהן זצ”ל
נצר למשפחת כהנים ענפה ומפורסמת במרוקו.
נלב”ע י’ בתמוז תשפ”ג
אמא נולדה במרוקו ועלתה ארצה עם אבא בשנת 1962 לאחר שהתחתנו במרוקו. 23/11/1961
הם התבשרו על עלייתם לארץ ימים ספורים לפני העלייה בפועל. אבא ואמא התחתנו ללא כל בני המשפחה של אבא מאחר והם היו בדרך לארץ ישראל.
הם לא הספיקו למכור את רכושם הדל במרוקו ועלו בחופזה אל ארץ ישראל.
אמא לא הביעה רצון לעלות לארץ ישראל מהנימוק כי אביה קבור במרוקו, לאחר שיכנועים רבים הם עלו לישראל וביקשה לגור בחיפה כי המשפחה שלה כבר עלתה לפניה לישראל ורצתה להתגורר בסמוך אליהם. כאשר הם הגיעו לישראל שלחו אותם לבית שמש ואמרו לה כאן זה חיפה.
אמא אהבה להקשיב למוזיקה:
https://www.youtube.com/watch?v=QwF7oxazAs0 (יפה ותמה)
https://www.youtube.com/watch?v=74l82Xcylxk&t=2779s (אנריקו מסיאס)
https://www.youtube.com/watch?v=qSCdXiNSfeA
https://www.youtube.com/watch?v=ziLFMs0GIF8 (פאריד אל אטרש)
https://www.youtube.com/watch?v=ApXGOpXSXSo (עלאש יא רזאלי)
https://www.youtube.com/watch?v=3o08TyqShzw (קרן פלס – באת לי פתאום)
https://www.youtube.com/watch?v=6sKlp7fl5ME (אתי אנקרי – שיר לשבת)
הזמרת אומכולתום. צפייה בסרט ערבי היה חלק מהוואי התרבותי בבית.
אהבה מאוד לתפור – וילונות, כיסויים, מפות. תמיד הייתה מלבישה את הבית בתוצרים שהיא תפרה והייתה מוכרת לאנשים. גם את התחפושות שלנו בפורים את רובם הייתה תופרת.
נדוניות… איזה נדוניות היא הייתה מכינה לנו, סדינים, שמיכות, פוכים, סטים של סירים, צלחות, סכומים כל מה שרק כלה יכולה לאחל לעצמה לקבל בנדוניה שלה.
בנסיעות חזור ממרוקו אמא חזרה עם מזוודות של כפתנים מרהיבים,צבעוניים ואותנטים בכדי להפוך את האירועים שלנו להכי מרוקאים שיש.
לפנימייה אמא הייתה דואגת שנקבל את הבגדים הכי מגוונים, יפים ומיוחדים, שנוכל להעביר בינינו.
אמא הייתה אנינת טעם בלבוש, בתכשיטים, באוכל – אהבה להאכיל אנשים, זה בא לידי ביטוי בכך שבארועים המשפחתיים היא זו שבישלה את האוכל.
בטיול השורשים הראשון למרוקו, כאשר היה צריך לחזור חזרה לארץ היא קנתה בשר קפוא ממפעל של בני המשפחה שחיים במרוקו בטענה שאת הבשר הזה היא תבשל בפסח. עד שהבשר הזה הגיע לשולחן אבא היה צריך לשלם הרבה מאוד בקשיש (כסף מהצד) לביטחון כדי שיעלימו עין.
אמא עסקה במצוות וחסדים לנזקקים, עבדה עם קשישים, בישלה ושלחה סירים לנזקקים הבית תמיד היה פתוח לכל מי שהיה צריך. הכנסת האורחים תמיד הייתה חלק עיקרי וגדול בערכי הבית, גם בחגים תמיד השולחן היה כיד המלך, יפה צבעוני וטעים ואפילו כל חתולי הרחוב של בית שמש והסביבה ידעו מי זאת מרים בן דוד.
החתולים היו שומעים את רעשי הסירים ממרחק והיו רצים מיד אל פתח הבית ואמא תמיד הייתה אומרת שחייבים לתת להם לאכול, גם להם יש נשמה.
לא פחות חשוב היה החינוך אשר תפס מקום גדול בחיי ההורים, היה חשוב להם שכל הילדים ילמדו בבתי ספר ומוסדות אקדמיים ויקבלו את החינוך הגבוה ביותר מכיוון ולהם לא הייתה את האפשרות לרכוש חינוך והשכלה גבוהה.
ביתה הוא מבצרה – הבית ברחוב סיני 44 ב
ביום שאמא הגיעה הביתה ואמרה לאבא קניתי בית שהוא בית חלומותיי היא הרגישה בו כמלכה.
הבית היווה עבורה ביטחון, אמון, הצלחה וכי מכל קורות הבית עולים הזכרונות מרגעים של אהבה, געגועים,
פינת הצדיקים….. עבורה הבית לא היה רק חדרים אלא אוסף של תחושות, הרבה תקווה, חופש, אושר ובבית הזה המשיכה לצמוח המשפחה המורחבת – חינות, חתונות, בריתות, נכדים, נינים ובהרבה אהבה.
גם היום לאחר 27 שנה הבית ברחוב הגפן בעל חותם של ההורים. הדיירים שרכשו את הבית במהלך השנים לא הסירו את השלט על הדלת וגם לא את השלט בתיבת הדואר.
