שלמה בן דוד ז”ל

27/04/2024

25/03/1941

(

N/A

שנים )

"עובד אדמתו ישבע לחם"

משלי י"ב, פסוק י"א

מידע כללי

ביוגרפיה

שלמה בן דוד ז”ל בנם של מרים ז”ל ודוד יוסף בן דוד ז”ל

נלב”ע יט’ בניסן תשפ”ד

אבא נולד במרוקו ועלה ארצה עם אמא בשנת 1962 לאחר שהתחתנו במרוקו. 23/11/1961

הם התבשרו על עלייתם לארץ ימים ספורים לפני העלייה בפועל. אבא ואמא התחתנו ללא כל בני המשפחה של אבא מאחר והם היו בדרך לארץ ישראל.

בניסיונותיו הקודמים של אבא לעלות לארץ ישראל נתפס לא פעם מבריח את בני משפחתו לאוניות ארצה.

אחד הסיפורים הידועים הוא: אבא הכין את המשפחה, דאג שיתלבשו יפה בכדי שיראו כמו תיירים, בני המקום ונתן הנחייה שכל מי שישאל אותם מאיפה הם, הם יענו כי הם תושבי המקום בלי להזכיר את ישראל וכי הגיעו לטייל.

בעיר הנמצאת בגבולות מרוקו נתפסה משפחתו של אבא ונלקחו למשטרה המקומית, אבא ראה מהצד שמשפחתו נלקחת לתחנת המשטרה. שם הצטרף אליהם והתעמת עם השוטרים בשל התיחסותם להוריו, הוא כעס מאוד ונגח באחד השוטרים בראשו. הפרידו בינהם, שלחו את המשפחה למלונית באיזור, בזמן זה אבא עבר עינויים בבית מעצר בשל אותה ראשייה. אבא ספג עינויים רבים במשך אותם ימים עד ששוחרר חזרה למרוקו יחד עם המשפחה.

המשפחה עלתה לישראל לפני אבא, אחותו הגדולה סימונה העידה כי היא היחידה שנכחה בחתונה של אבא ואמא.

הם לא הספיקו למכור את רכושם הדל במרוקו ועלו בחופזה אל ארץ ישראל.

במרוקו אבא היה מאוד מפורסם בסביבת מגוריו ובעיר עצמה מכיוון שעסק בפיתוח גוף ואיגרוף והשתתף בתחרויות ברחבי מרוקו. הוא היה חבר במועדון האיגרוף של צארלי גיסו, בעלה של סימונה.

לעיתים עבד בסלילת כבישים בסגנון של חברת סולל בונה.

אהב מאוד ללכת לחופי הים היפים של מרוקו, יצא לבלות הרבה בקולנוע

אבא היה אדם מאוד ציוני שמטרתו העיקרית הייתה עלייה לארץ ישראל.

הוא אהב את הארץ, את עבודת האדמה ולאחר העלייה לישראל עבד בחברת מע”צ בסלילת כבישים לתקופה קצרה. לאחר מכן עבר לעבוד בקרן הקיימת לישראל: בייעור וסביבה, שיקום נחלים, התיישבות ופריצת דרכים, הכנת השטח ביערות ובפארקים לתיירות.

אבא היה ממקימי העיר ימית שהייתה עיר ישראלית בפתחת רפיח שהוקמה בשנת 1975 בחלק הצפוני של חצי האי סיני. אזור שבו הוקמו ישובים. באפריל 1982 במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים, פונתה העיר ונהרסה. לאבא היה עצוב מאוד לקחת חלק בהריסת העיר. שם הוא נפצע על ידי ערבים אושפז למשך תקופה ארוכה בסורוקה. משם הוא התחיל צליעה ברגל. בתקופת ההחלמה בבית זכינו להמון זמן עם אבא, היה מכין את התיקים של בית הספר כמו חיילים, סנדוויצים, הכל היה מתוקתק.

באותה התקופה שאבא עבד בימית הוא היה מגיע הביתה פעמיים בשבוע ותמיד דאג לשלוח לנו דברים טובים עם חברים שיצאו לחופשה הביתה. מצא אוטובוס ישן ואותו הסב למטבחון שם היה לו גזייה וספסלים. אנשים שנסעו בדרך לימית היו עוצרים אצלו והיה מכין להם אוכל ביתי. הלקוחות העיקריים שלו היו חיילים.

בעבודתו ברחבי הארץ עבד בסמוך למושבים ותמיד היה מלקט מהשטח פירות וירקות אותם שלח הביתה עם כל רכב שהגיע לבית שמש.

ביום כיפור, באחד המושבים התנהל טקס הכפרות. לאבא כאב מאוד לראות שהתרנגולות האלו ילכו כפרות לכן אסף אותם והביא הביתה. עד השעות הקטנות של הלילה היינו צריכים להתמודד עם ניקיונם והכשרתם.

לא היה מספיק מקום אצלנו במקפיא לכל העופות אז העברנו את היתר לשכנים היקרים שלנו אשר שכחו שהם שלנו ואכלו אותם.

אבא נהג לדוג בימית, הוא אסף את הדגים, שמר במים והביא אותם הביתה לאמבטיה בכדי שנשחק איתם ולאחר כמה ימים גם אכלנו אותם. ברחוב הרצל סידר לנו במרפסת משטח מעיתונים וקנה לנו אפרוחים אשר התרוצצו ברחבי הבית, גדלו וגדלו קצת יותר מגודל יונה, נשחטו ונאכלו גם הם.

בכדי להמשיך להתפרנס בכבוד אבא היה מסיים את עבודתו בקרן הקיימת ויוצא לשמירה במרכז הוותיק של בית שמש כך הוא הכיר את החברה שנהגו להסתובב שם בלילות, רכש את אמונם והצטמצמו מעשי הפשיעה באזור.

כאשר קיבלנו את הבית ברחוב הרצל העירייה חילקה מיטות של הסוכנות מברזל כולל מזרונים, אבא היה מביא אותם על גבו לבדו מהמרכז של בית שמש עד הבית.

אבא פרש מהקרן הקיימת לגמלאות, הוא עבד כשומר בבית ספר והחזיק ברישיון אקדח ללא ידיעת קרוא וכתוב.

היה חביב על הילדים בבית הספר, הבעיתיים תמיד מצאו אצלו אוזן קשבת

לא פחות חשוב היה החינוך אשר תפס מקום גדול בחיי ההורים, היה חשוב להם שגם ארוחת הבוקר שאנו לוקחים לבית הספר יהיו הכי מושקעות ומזינות. דוגמאות לסנדוויצים: ראש של הלחם עם מטבוחה וקציצות, חביתה עם נקניק ופלפל חריף ירוק, חביתות עם ציפס, סלט אבוקדו, חלוות מגוונות, עד שילדים כבר ביקשו לעשות איתנו החלפות.

לטיולים היה קונה לנו מרמלדות גדולות, היינו שואלים אותו למה מרמלדות כל כך גדולות והיה עונה לנו “כל מי שרוצה שתכבדו אותו בחתיכה תתנו לו חתיכה ותקבלו ממנו חטיף אחר בתמורה”.

בימים גשומים ברחוב הרצל היה לוקח אותנו לגן מתחת לגאלבייה העבה שלו מבלי לראות איפה אנחנו הולכים, חלקנו על הידיים שלו.

בנוסף היה חשוב להם שכל הילדים ילמדו בבתי ספר ומוסדות אקדמיים ויקבלו את החינוך הגבוה ביותר מכיוון ולהם לא הייתה את האפשרות לרכוש חינוך והשכלה גבוהה.

אבא גם היה גבאי בבית הכנסת השכונתי ברחוב הגפן, נהג להכין ולשטוף אותו לכבוד כל חג ולפני כל שבת קודש.

את שירות המילואים אבא עשה בהג”א (התגוננות בפני גזים והתקפות אוויר/הגנה אזרחית) שלחו אותו לצריפין, היה חסר כח אדם במטבח אז הוא בישל להם מטעמים וכאשר היה צריך לשטוף כלים באחת הפעמים הוא רצה שהכלים יצאו מאוד נקיים לכן שפך אל אמבטיית המים אבקת חומצה שפוררה את הצלחות.

אחד החברים הטובים של אבא בן אבו שמו היה בעל חנות קטנה באיזור מכבי האש החדש בבית שמש, נתן לאבא יריעות עור ואבא תפר כדורי רגל. היה יוצא לשדה השכונתי ליד מגדל המים בעבר, היה קוטף סברסים ומוכר אותם במרכז, גם זיתים. היום אין שם לא זיתים ולא סברסים אלא רק בתי מגורים ושריד של מגדל המים.

עבד עם קשישים במט”ב ותמיד דאג לחשוב על החלשים ולתת להם ככל שיכל.

אבא תמיד רדף מעשים טובים, אבא אהב מאוד את הארץ ובעיקר את בית שמש.

“עובד אדמתו ישבע לחם” –

אבא היה החקלאי שטיפל במסירות בשדה שהוא עבד בו, זרע, שתל, השקה ודאג לשתילים.

בסופו של דבר בשל עבודתו הקשה הוא יכל להנות מפירות השדה שטיפח.

זה הפרי למאמצים שלו.

השיר בית אבי של יהורם גאון הינו שיר שמאפיין את קורות חייו של אבא.

https://www.youtube.com/watch?v=VXjP7ytg63Q

מוזיקה שאהב מאוד אבא לשמוע:

https://www.youtube.com/watch?v=OT45BaYUkf8 – ריימונד

https://www.youtube.com/watch?v=xmezVCRvags – תפילת שחרית חבושה

https://www.youtube.com/watch?v=bKsIFh25TmE – אום כולתום