07/10/2023
-
08/11/2001
(
N/A
שנים )
ישראל
ישראל
שקד, בת בכורה לבלה ויוסף, נולדה ביום כ”ב בחשוון תשס”ב (08.11.2001) בנס ציונה. אחות לניצן ופלג.
גדלה והתחנכה בנס ציונה. למדה בבית הספר היסודי “ניצנים” ומכיתה ז’ בקריית החינוך השש-שנתית על שם גולדה מאיר בעירה.
בילדותה רצתה גומות חן כמו של אחיה, ובכיתה א’, כשרצה לקראת מורתה כדי לחבקה, נתקלה בחפץ חד ונפגעה בלחייה. לאחר שהנפיחות נעלמה, נותרה בלחי גומה, כפי שייחלה לעצמה. מאז הייתה לה גומת חן אחת שייחדה אותה, עד שעם השנים צמחה גומה גם בצד השני.
בנעוריה הצטרפה כחניכה לשבט “סהר” בתנועת הנוער “הצופים”. כעבור זמן הוכשרה להדרכה והדריכה קבוצה, ובהמשך התקדמה לתפקיד ראשת גדוד (ראשג”דית) ומונתה לתפקיד מרכזת הראשג”דים. בני נוער בגילה וצעירים יותר מהתנועה התייעצו עימה, והיא שוחחה עימם, העצימה וכיוונה, כמו מאמנת אישית. בימי הפעילות הלכה לשבט מייד בתום יום הלימודים ונשארה בו עד שעות מאוחרות. בסוף כיתה י”ב הוענק לה אות “מרכזת מצטיינת” של האזור. “צופיפניקית מושבעת”, סיכמו הוריה.
מגיל צעיר ניכרה רגישותה לזולת. כך למשל בכיתה ט’ הבחינה בנער שמתבודד בהפסקות, ולאחר שהדבר עורר בה דאגה, ניגשה אליו, פתחה בשיחה, וכעבור כמה ימים הוא יצא מהכיתה, החל לבלות עם חברים ושיתף את צוות בית הספר במצוקתו.
אהבה לבלות עם משפחתה, מדי פעם נסעה עם אביה ואחֶיה לצפות מן היציע במשחקי הכדורסל של קבוצת “עירוני נס ציונה”.
בגיל שמונה-עשרה התגייסה לצה”ל ושובצה בתפקיד מדריכת תותחנים במחנה “שבטה”, בסיס ההכשרה של חיל התותחנים. את קורס ההדרכה סיימה כחניכה למופת. לאחר ששימשה מדריכה בהכשרות של החיל, קודמה לתפקיד מפקדת בקורס המדריכות.
לאחר שירות צבאי מלא השתחררה, וכדי לחסוך כסף לקראת “הטיול הגדול” עבדה בבית הקפה “הרצל” ברחובות, מקום שהיה כבית עבורה. לאחר מכן עבדה במלון היוקרתי “בראשית” במצפה רמון כמלצרית.
בתחילת שנת 2023 טסה לדרום אמריקה וטיילה במשך שבעה חודשים. באוגוסט שבה והחלה לעבוד בחברת התקשורת “פרטנר”.
שקד, בחורה מלאת אנרגיות ועוצמה ובעלת יכולת הובלה, הייתה “מסמר הערב” בכל מקום שהגיעה אליו ואהבה את החיים, טבע, ים, מסיבות, חברים ומפגשים. הצליחה להתחבר בקלות ומהר לכל אחד, וסובביה סמכו על דעתה ונהנו מקרבתה. נהגה באדיבות, באכפתיות ובצניעות, ידעה להרים את המורל, וחברוּת הייתה עבורה ערך עליון. תמיד נרתמה לעזור לחלש ולתת מעצמה לזולת, לא הניחה לאיש בסביבתה להיות “שקוף” או עצוב, ובמחברתה כתבה: “צוות הוא משפחה, ובמשפחה אף אחד לא נשאר מאחור!” בגישתה לבני אדם האמינה במשפט: “אדם צועק את שחסר לו. לא חסר לו, לא צועק”. גם שאפתנות אפיינה אותה – קבעה לעצמה יעדים ופעלה להגשימם.
בני ביתה התייעצו עימה ואהבו לצחוק איתה. “עוגן בתוך המשפחה ועמוד השדרה של הבית”, תיארו אותה הוריה. את סבתה המבוגרת ביקרה שתיים–שלוש פעמים בשבוע כדי להפיג את בדידותה. בין היתר בביקורים אלה למדה ממנה לבשל. את יום הכיפורים תשפ”ד העבירה בביתה.
בשבת, כ”ב בתשרי, שמחת תורה תשפ”ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים – ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה”ל; ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים חמורים; חטפו לרצועת עזה מאות אנשים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.
בבוקר זה החלה מלחמה.
בערב הקודם נסעה שקד למסיבת פסטיבל “נובה” עם ידיד, והם נפגשו עם חברים ישראלים שהכירה בטיול בדרום אמריקה. המסיבה נערכה בשדות קיבוץ רעים שבצפון מערב הנגב.
בבוקר, אחרי האזעקות הראשונות, התקשרה לאימה והבטיחה שתצא לדרך ברגע שתהיה הפוגה. כשהאם שמעה על חדירת מחבלים, טלפנה אליה, ושקד השיבה בכתב: “אימא, רגע, אני כבר מקליטה לך הודעה”.
רק לאחר חמישה ימים זוהתה גופתה, ובטלפון שלה נמצא סרטון שבו היא מספרת בזמן אמת על חדירת המחבלים ואומרת: “אני לא יודעת אם נחיה, אבל אלוהים אוהב אותי”. רוב החברים שהיו איתה במסיבה נרצחו אף הם.
המחבלים רצחו באותו יום למעלה מ-380 ממשתתפי האירוע.
שקד חבני נרצחה בידי מחבלים בשדות קיבוץ רעים בכ”ב בתשרי תשפ”ד (07.10.2023). בת עשרים ושתיים בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין בנס ציונה. הותירה הורים ושני אחים.
מאז הירצחה נפגשת המשפחה מדי שבת עם חבריה הרבים לחיזוק הדדי, נגינה, שירה, צחוק ובכי, כהמשך למורשת שהותירה של חברותא ו”ביחד”. “בשעות האלה אנחנו מרגישים ששקד יורדת אלינו מלמעלה ונמצאת איתנו”, כדברי הוריה.
בשיר “פרק ב בגן עדן” שהקדישה לה חברתה רעות בלנקה, שכתבה והלחינה, נעזרה באופק גילר שמנגן ובחן רחימי ששרה, נכתב: “זאת את תישארי / בראשי, בזיכרוני / והאור שלך / מחזיק את כולנו יחדיו. // נישאר ונשמח בשבילך לעד / מבטיחים שלעולם לא נשכח אותך / משפחה וחברים אותך אוהבים. // תראי, כולנו יודעים / שליבך מיוחד ודואג לאחרים / עכשיו כולנו מוכרחים להיות חברים / חברים טובים. // ננסה להסתדר וללמוד לצחוק / לצחוק קצת יותר / מודים לך על מי שהיית”.
את “השיר של שאקי” כתבה נעם סבג, חברתה של שקד. היא פרסמה אותו כפוסט באינסטגרם, והפוסט הולחן על ידי רוי גבאי לשיר זיכרון.
במסגרת פרויקט “רוקמות זיכרון” של רעות מילר הוקדשה לשקד עבודת רקמה, ובה היא נראית מחייכת, מטיילת עם תרמיל על גבה.
בדצמבר 2023 התקיים טקס לזכרה מטעם קבוצת הכדורסל “עירוני נס ציונה”, ובמהלכו הוכרז שקבוצת הילדים של המועדון תקבל את השם “עירוני נס ציונה שקד”.
בטקס שנערך בט”ו בשבט תשפ”ד ניטע עץ שקד לעילוי נשמתה בגינת מתחם קמפוס העסקים “יובלים” בנס ציונה. במקום הוצב גם שלט ועליו הכיתוב “כי האדם עץ השדה … לנצח תישארי בת עשרים ושתיים. זכרך לא ימוש מליבנו לעד”.
ב”יום המעשים הטובים” נערך אירוע הנצחה לשקד במרכז יום לגיל השלישי בשיתוף המכון הביולוגי. באירוע משפחתה סיפרה עליה ונטעו עץ שקד לזכרה. במרכז נעשתה עבודת פסיפס בה נכתב אחד המשפטים שמאפיינים את שקד: “אולי אני לא מושלמת אבל בטוחה בדרכי”.
באתרי האינטרנט של תנועת הנוער “הצופים” ועיריית נס ציונה הועלו דפים לזכר שקד.
