25/12/2025
-
22/10/1950
(
N/A
שנים )
ישראל
ישראל
מירב, יניב ואדיר
ישראלית
סבתא לבנה שלי,
מהילדות אני זוכרת אותך כסבתא אוהבת ודואגת.
תמיד כילדה השווצתי איזו סבתא יפה וצעירה יש לי, ובכל מקום שהיינו הולכות היית צוחקת ואומרת שאת אחותי ולא סבתא שלי.
הייתי מחכה בקוצר רוח לימים שנסענו יחד לטיולים בשווקים.
היינו עולות על האוטובוס, נוסעות לשוק הכרמל, וכמובן ממשיכות לשוק בצלאל, כי תמיד אמרת ששם המציאות הכי שוות.
היית מספרת לי ששם גדלת עם אבי ומומו, האחים שלך, משתפת אותי בזיכרונות, בסיפורים ובשורשים שלך.
היית סבתא כזאת שתמיד היה חשוב לה שיהיו סירים על הגז.
בשלנית אמיתית, כזו שהבית שלה תמיד מריח מאוכל ומניקיון.
אהבת סדר, אהבת בית, ואהבת לדאוג לכולם.
הילדים שלך היו תמיד בראש מעיינייך.
אמא שלי מירב, יניב ואדיר.
אני לא מכירה הרבה אמהות שמרב געגוע תופסות טיסה וטסות לבן שלהם עד להודו.
תמיד היה לך חשוב לדעת מה איתם, איך הם מרגישים ומה שלומם,
גם כשלא היה לך קל, הדאגה אליהם תמיד קדמה להכל.
ושאני הייתי צריכה אותך, תמיד היית שם.
בימים הטובים שלך כשלא הרגשתי טוב והייתי מתקשרת אלייך,
לא שאלת שאלות, פשוט עלית על אוטובוסים ובאת אליי.
וכששמעת שאחד הילדים שלי לא מרגיש טוב,
היית מתקשרת שוב ושוב, לפעמים שמונה פעמים ביום.
כשהתארסתי, ליווית אותי לאורך כל הדרך.
הגעת איתי למדידות, לסידורים, לפרטים הקטנים והגדולים.
הכנת לי את כל המתוקים לחינה,
כי אין כמוך, אלופה בדברים האלה.
כשנולד ריף שלי, היית המטפלת מספר אחת שלו.
כל בוקר הגעת, הכנת לו מרק, טחנת, האכלת, יצאת איתו לטיולים בגינה, וכבר הכרת את כל השכנים והצלחת להתחבב על כולם, כמו שרק את יודעת.
כשהשנים עברו וכבר היה לך קשה,
כל הזמן התנצלת ואמרת: “סליחה שאני לא יכולה לעזור”.
עברת חיים לא פשוטים.
נלחמת, החזקת מעמד, ולא ויתרת גם כשהיה קשה.
אפילו עד אתמול, החזקת מעמד עד שתסתיים היום הולדת של רומצוק ורק אז יכלת לשחרר ולנוח.
סבתא,
האהבה שלך, הנתינה שלך והנוכחות שלך
יישארו איתנו, חקוקים בלב,
ותמיד ילוו אותנו.
סליחה על שנה כל כך קשה.
אוהב אותך לנצח
נופר💔💔💔
